השתנה בבאר (מהדורת קרב)*

השתנה בבאר, משתנת גברים בקצה מסדרון קצרצר ללא דלת. שני פחדים קמאיים עוברים בראשך.

מדובר, בכל זאת, בבאר, חושך, לילה, טיפוסים זרים ושתויים נעים הנה והנה בשליטה מוטורית חלקית, ואתה עומד כשגבך להתרחשות, לא מוגן, היקר לך מכל מעורטל בין ידיך ונגיש לאויר החופשי, ומאחוריך יכול לבוא תור קטן, מקרי, מקרי? או חלילה מישהו שדווקא ראה אותך והלך אחריך, כשפתאום, אולי מתוך צחוק או שכרות מוגזמת, או חלילה מתוך דחף בלתי נשלט, יש גם כאלו, לא רבים, אולי, אבל קיימים, נאמר, אחד מכל חמישים, אולי שניים, הנתונים עכשיו לשליטה לא מבוקרת של תשוקותיהם הראשוניות, והבאר צפוף, אולי כבר מאה איש יש בו, בטח יותר, מאוחר בלילה, היצרים רוטטים, ודי שתבוא איזה יד על הכתף, אצבעות בשרניות, כבדות, נודפות עשן, טבעת גדולה, אגודל על העורף, והיד השניה... עד שתגיב, אם תספיק, אם תוכל, שהרי היד כבדה, והגב, והמסדרון, וכבר כך אתה חלש, או לפחות מרגיש פתאום חלש, הברכיים מעט רועדות, גם האוזניים קצת הלומות בשל הרעש והעשן, ובאוזניים הרי נמצא שיווי המשקל, ורק רצית להשתין, וגם זה כבר כמעט לא מצליח, טפטפת עגמומית, ובכל רגע, כל רגע נוסף של השתהות הוא רק פתח לעוד צרה, צמרמורת בעורפך, כתפיך מכווצות, הנה הוא ודאי כבר עומד ומתבונן בך מאחור...

הפחד הראשון הוא, אם כן, מפני אותה יד אלמונית של גבר גדל מימדים שיצמיד אותך אל הקיר ברגע החשוף הזה ויבצע בך מעשה מגונה ממין שלא פיללת לו.

אך ישנו פחד נוסף. הדיבורים התכופים בחדשות עשו לבסוף את שלהם והנה, גם אתה מבוהל. רק בסוף השבוע האחרון, מאמר נוסף ב"הארץ", במקרה של נחיתת פצצה גרעינית בעיר יפו יושמדו מייד רבע מיליון תושבים, ארבע מאות אלף יסבלו מכוויות חמורות במהלך כל שארית חייהם המקוצרים והמעוותים. כל האיזור בין אשקלון לבנימינה, ועד לקלקיליה במזרח, יהיה לא ראוי למגורי אדם למשך מאה וחמישים השנים הבאות. ומה יש לנו כדי להתגונן? כמה מקלטים עלובים? טילים כדי להשיב מלחמה? הרי זה אבוד, איראן כל כך גדולה ואילו כאן, כאן... הכל כה קטן, זעיר. השתן מתחיל לצאת, מהוסס. ואולי, על אף הפרשי הגדלים, במכה מקדימה ניתן בכל זאת לנטרל את יכולתם לשגר – הרי בעיראק, ב-81'... ויש לנו חיל אויר משוכלל, כך לפחות אומרים. ראו כמה משקיעים עדיין בהכשרת טייסים. מאות אלפי שקלים! השתן זורם ואתה מוציא אנחת רווחה. יתכן גם שמגזימים בגודל הסכנה, שהרי מאזן הרתעה בכל זאת קיים, אם לא מולנו אז לפחות מול המעצמה שמעבר לים, שיש לה אמנם צרות משל עצמה, ובכל זאת נדמה שהבינה גם היא כי מדובר ביותר מעניין מקומי מזרח-תיכוני. לא רק היא: הקהילה הבינלאומית כולה כבר נדמית כמתעוררת מהתרדמה בה היתה שרויה עד עכשיו. אתה מנער. מוקדם להתפס לבהלה כבר עכשיו. הלחץ הדיפלומטי אמנם משפיע לאט, אבל מחלחל בדרכו שלו, וגם למצור הכלכלי המתהדק השפעה לא זניחה. לפני עשרה ימים החליטו באו"ם על החרמת חשבונות הבנק של כל הצמרת האיראנית. ודאי שיש לדבר השפעה: בלי כסף קשה לפעול. טיפות אחרונות נושרות ואתה רוכס את מכנסיך. לא הכל אבוד, אתה חושב. אפילו באיראן עצמה נשמעים כבר קולות חדשים, הקוראים לשנות כיוון.

אתה מסתובב לשטוף את ידיך, ודמותך, המביטה בך מן הראי, מחייכת אליך בהקלה: עוד השתנה עברה ללא נפגעים.

(* נכתב, כמה מוזר, לפני כשש שנים)