(מוקדש לתלמידי לסטטיסטיקה, לרגל סיום הסמסטר ולקראת המבחן הממשמש ובא)
לפני מספר שנים החליטה אחת האוניברסיטאות המובילות בנכר לערוך ניסוי. במודעה שנתלתה במסדרונות אותה אוניברסיטה נאמר, כי עבור הניסוי, העוסק בהיבטים קוגניטיביים של קליטה ועיבוד מידע, דרושים מתנדבים בגילאי 20-30, הדוברים באופן שוטף לפחות שתי שפות. שבעים ושמונה סטודנטים נרשמו לניסוי (אחת מהן, אגב, בתו של פוליטיקאי מפורסם). מתוכם נופו שמונה עשר, בעיקר בשל הרצון לאזן בין מספר הגברים ומספר הנשים, וגם כדי ליצור את הרושם כאילו ההשתתפות בניסוי היא זכות השמורה לנבחרים בלבד. השישים שנותרו חולקו לשתי קבוצות.
קבוצה אחת, שנקראה קבוצה אלפא, הובלה לאולם סמוך. כל חבר בקבוצה נכנס בתורו לחדר קטן, שכלל כיסא, מסך טלוויזיה וזוג אוזניות. לאחר שחבש את האוזניות הוקרנו לאותו הנבדק תמונות של בעלי חיים, תחילה, ללא קול, ולאחר מכן, עם קול. הרצף כלל את התמונות ואת הקולות הבאים:
ברווז (ללא קול); גמל (ללא קול); פרד (ללא קול); אריה (ללא קול); נחש קוברה (ללא קול)
לאחר מכן
ברווז (געגוע); גמל (חרחור); פרד (בטישה); אריה (שאגה); נחש קוברה (קיסקוס)
ולבסוף
ברווז (בטישה); גמל (שאגה); פרד (צלצול פעמון); אריה (צווחה); נחש קוברה (קיסקוס).
בסה"כ חמש עשרה תמונות. עם סיום הקרנת כל תמונה, ובטרם תוקרן התמונה הבאה אחריה, התבקשו הנבדקים לתאר את תחושתם באותו הרגע במלה אחת (למשל: "פחד" או "הקלה" או "געגוע").
לכל המשתתפים בניסוי, יש לציין, הוזרק למחזור הדם חומר שאיפשר לעורכי הניסוי לעקוב גם אחר הדופק ואחר לחץ הדם שלהם, וזאת ללא צורך לחברם למכשירים בעת שהם צופים בתמונות (ומאזינים לקולות).
באותה העת חברי הקבוצה השניה, המכונה קבוצה ביתא, נכפתו, סוממו, והוטסו, כשעיניהם מכוסות, למעבה הג'ונגל. שם, לאחר שהופשטו ונשארו כשרק בגדים תחתונים לגופם, הושם כל נבדק בתוך ביצה מלאכותית שהוכנה במיוחד לצורך זה, כשרגליו קשורות לאנקול מתכתי בתחתית אותה ביצה, אולם בצורה כזו שהתאפשר לו לנוע את המינימום הנדרש למניעת התאבנות שרירים כללית. לכל נבדק שהצליח לצוף הושמו אוזניות, וידיו נכפתו מאחורי גבו כך שלא יוכל להסיר אותן. או אז הוקרנו לנבדקים, על לוח שהוכן לכך מראש, התמונות הבאות:
ברווז (ללא קול); גמל (ללא קול); פרד (ללא קול); אריה (ללא קול); נחש קוברה (ללא קול)
לאחר מכן
ברווז (געגוע); גמל (חרחור); פרד (בטישה); אריה (שאגה); נחש קוברה (קיסקוס)
ולבסוף
ברווז (בטישה); גמל (שאגה); פרד (צלצול פעמון); אריה (צווחה); נחש קוברה (קיסקוס).
גם במקרה זה נתבקשו הנבדקים לתאר את תחושתם, וזאת הושוותה מול המדדים הגופניים שלהם.
תוצאות הניסוי היו כדלקמן:
- ללא יוצא מן הכלל, האריה נתפס כמפחיד יותר מן הברווז.
- נבדקי קבוצה אלפא נטו לתאר תחושות בעלת קונוטציות חיוביות לאחר שנחשפו לתמונות הגמל והפרד ("נמרצות", "סקרנות" ואפילו "חמימות") יותר מאשר נבדקי קבוצה ביתא ("קשיי-נשימה", "בעתה" וכן "שעמום").
- אנשי קבוצה ביתא נטו לחלות במלריה יותר מאנשי קבוצה אלפא (0 מתוך 30 בקבוצה אלפא לעומת 28 מתוך 30 בקבוצה ביתא, מתוכם נפטרו עשרים וחמישה). אולם לא הוכח טיב הקשר.
מסקנות הניסוי היו:
- הן למראות המוקרנים, והן לקולות המושמעים, ישנה השפעה על תחושות הנבדקים.
- האריה, ללא יוצא מן הכלל, נתפס כמפחיד יותר מן הברווז.
לפרסום תוצאות הניסוי הייתה השפעה מרחיקת לכת על התפיסות, שהיו מקובלות עד אז בעולם המדעי, בנוגע לקשר שבין אופן הפעולה של המוח (האחראי על קליטת רשמים) לבין אופן הפעולה של הלב (האחראי על עיבוד תחושות ורגשות). למרבה הצער, לא נרשמו מתנדבים לניסויים נוספים, ולכן תחום מחקר זה "דורך במקום". בשנים האחרונות עלתה האפשרות כי ניתן יהיה לחדש את הניסויים בעזרת מתנדבים שיובאו לצורך כך מארצות זרות (סין, או ארצות ערב למשל). אם אכן תתאפשר מגמה זו, יהווה הדבר פתח להתקדמות מדעית של ממש.
